גן עדן-שם וכאן

 

האמנות שלי מתמקדת בבריאת עולמות והמפגש בין עולמנו עם העולם ש"למעלה".

גן העדן כמבטא את הטוב שהיה , הטוב הקיים שהוא זמני ושברירי ואת החיפוש אחר גן העדן האישי והציבורי.

גן העדן מהווה  גם כזירה אשר בה התרחשה אכילת הפרי האסור ולכן הוא רגע  דרמטי ומשמעותי בתולדות האנושות והתרבות, רגע של התפכחות.

אני לוקחת תמונת חיים שגרתית של רחוב ראשי סואן וטובלת אותו ב"אמבט גן עדן". התוצאה- החיים האפרוריים זוכים למעטה חדש . המשמעות ברורה- ניתן למצוא את גן העדן כאן ועכשיו. אבל כפי שסיפור גן העדן היה זמני (גירוש אדם וחוה) כך רגעי העדנה בחיינו הם שבריריים וזמנים ,ולכן יש לנצור אותם. ציורי מנסים לכלוא את אותו רגע חולף.

העיסוק שלי בנושאים אלו נובע דווקא מתוך השקפת עולם חילונית מובהקת המאפשרת לי חירות מוחלטת לעסוק בנושא. מתוך כך אני משחקת את האלוהים ויוצרת שוב ושוב את גן העדן הפרטי שלי כאשר הטבע המוצג בו אשר אינו נשען על תצפיות אלא מובא מתוך עולמי הפנימי.

גן העדן שלמעלה מאופיין בצבעוניות עשירה ובנאיביות.

הנחש המופיע במרומז בחלק מהציורים שובר את התמימות אבל גם גורם להתארגנות מחדש (הגירוש והחיפוש אחר גן עדן חדש) ולצמיחה (אכילת מעץ הדעת).

גן העדן שלמטה מאופיין אף הוא בשמחת צבעים ,אבל מושתלים כאן רמזים לחיים שגרתיים, חסרי מעוף וחומרניים. עמודי חשמל, שפת מדרכה וחנויות ,המציצים מבין הטבע המשתלט, הינם עדות לחיים הארציים.

הטבע המאוים הינו אחד הנושאים בהם אני עוסקת, הטבע כסמל לתום ולפשטות הנמצא בעימות מתמיד עם החומרניות ותאוות הבצע הממוקדים לחנוק את רסיסי גן העדן שבעולמנו.הצבת האיילים במקומות זרים ומנוכרים לסביבתם הטבעית מבליטה את תהליך הקרבת הטבע על המזבח ואת התוצאה הבלתי נמנעת של סירוס הטבע.

המאבק בין שני הכוחות (בין הרוחני והאופטימי לבין החומרני) נמשך, ויש להתגייס להטות את הכף למען ניצחון האור על החושך.

"הצנחת" גן העדן לעולמנו הולכת בד בבד עם התפיסה האומנותית שלי ,לפיה תפקידן של יצירות אמנות הוא לספק למתבונן חוויה אסתטית ,והן נועדו לאפשר לצופה רגע של עדנה.הצופה נדרש להישאב לאסתטיות , המוקפדת המוקרנת מבין הציורים  ,ולצלול לתוך עולם קסום, אשר לא ברור למתבונן האם זה העולם של מטה או העולם שלמעלה.